לפעמים אני מתעורר בלילה מזיע
וחושב על אווזים, ובלונדינים ועל אשת לוט.
אחת לחודש הייתי שומע כיצד ניצל סבי
כיצד נכנס בפתח בית המטבחיים ויצא מצידו השני
כיצד אותו גוי (ככה סבא קרא לו), בלונדיני, בחלוק לבן
שחט אווזים במקום יהודים,
להם הניח לחמוק מאחור.
ותמיד רציתי לדעת
(ואף פעם לא שאלתי)
מה קרה לו, לבלונדיני, בחלוק הלבן
(שבוודאי היה מוכתם באדום)
כשנגמר התור
כשניכנסו לראות כיצד (לא) ביצע את מלאכתו
כשהצטרף, בוודאי, לאווזיו.
אבל סבא לא ידע.
הוא רק רץ בשלג
מבלי להביט לאחור
שכן זכר את המלמד שלו
עם המקל הדק
בחדר האפלולי
מספר על אשת לוט. |
