היא יורדת במגלשה
אחריה שובל של זפת
וההוא בצד - מה בעצם משנה לו?

הם חולפים על פני, הימים.
אני מעייף אותם - לכן הם משתדלים להתרחק
ומדהים כמה שיפה פה בין העצים...
עם כל החושים משוחדים

אני לא כאן - אז אל תדאגי, אני לא מלכלך...

השבילים שלי עוקבים אחרי שבילים ראשיים
במרחק נגיעה מהרוצחים שלי...
במרחק נגיעה מהמלאכים שלי...

על כל חיוך שלי עולה איפשהו בכי אחר.
על כל שינה שלי מישהו מתעורר...

את לא כאן - אז אל תדאגי - אני לא מגלה...

היא מערבבת את הסיר, שופכת עוד כוס מלאה
אולי בדמעות...
ובתנועה מהירה - אני דוחף אותה -
וקופץ פנימה...