שוכבים במיטה, זה לצד זו.
לא מדברים, רק מרגישים אחד את השניה. לאט לאט הראשים מסתובבים
ואתה מביט אל תוך עיניי, אני מרגישה חשופה ואתה ממשיך להתבונן
הישר אל תוך עיניי ואני מרגישה שאתה מסתכל לי אל תוך הנשמה
ככה, כל כך פשוט בלי מאמץ אתה מצליח לקרוא את כולי.
והפשטות של הדבר, הקלות הזאת שבה אתה נכנס לי לנשמה, גורמת לי
להמשיך להביט בך, ולנסות להבין איך הרשיתי לדבר כזה לקרות,
אסור היה לי אבל לא הצלחתי להתאפק.
מישהו אמר פעם שהרגש עולה על ההגיון אך במקרה הזה הרגש בינינו
היה כל כך מיותר, אסור היה לנו להתאהב
אבל באהבה אין חוקים, אף אחד לא קובע במי להתאהב, אבל בכל זאת
מה שעשינו היה טעות, לעולם לא חשבתי שאתן לזה לקרות.
מהרגע הראשון שראיתי אותך הרגשתי את זה, אבל היית שלה והיא כל
כך אהבה אותך, מי כמוני יודעת, היינו יושבות שעות על גבי שעות
אצלה בדירה והיא תמיד הייתה מספרת לי כמה שהיא אוהבת אותך, כמה
כיף לה איתך וטוב לה שאתה שלה.
ובתוכי התחוללה סערה, ידעתי שאתה שלה ובכל זאת הצלחת להלהיב
אותי מחדש בכל פעם שראיתי אותך.
אבל אתה לא היית תמים בעניין, ידעת לתת לי את אותם הרמזים
הקטנים וכשנתת לי נשיקה לשלום כל הלחי והמגע שלך נוגע, לא נוגע
בי,
וגופי כולו צמרמורות בגללך.
מנסה לעכל את הלילה הזה שעברנו שנינו, לילה גשום וסופות רעמים
ברקים התחוללו בחוץ, בערך בשתיים לפנות בוקר דפקת לי על הדלת
בדפיקות חלשות, פתחתי את הדלת ואתה עמדת שם כמו מלאך עדין כזה,
היית כולך רטוב ובגדייך היו ספוגים מים.
לא ידעתי מהיכן השגת את הכתובת שלי אבל כל כך שמחתי שבאת ועשית
את הצעד הזה, יחד שמנו את בגדייך במייבש הכביסה ונותרה לנו שעה
עד שהמייבש יסיים לפעול.
עמדת מולי בתחתוני הבוקסר המגוחכות שלך עם הקומיקס וגופך
השרירי היה רטוב. הבאתי לך מגבת ולא הושטת את היד לקחת אותה,
פתחתי את המגבת הרכה והנחתי אותה על גבך, בסיבובים עדינים
ייבשתי את גופך. הסתובבת אליי, תפסת בעורפי ברכות וקירבת את
שפתייך אל שפתי, שפתינו נפגשו וגם לשון חלקלקה נכנסה אל פי,
הרמת אותי ונשאת אותי אל המיטה הזוגית בחדר הסמוך, הנחת אותי
בעדינות והורדת לי את החולצה, פתחת כפתור אחרי כפתור וגופי
נגלה אלייך, הרגשתי את שפתייך עוברות על שדיי, על בטני,
ויורדות למטה, בקלות הורדת את מכנסיי והשארת אותי ערומה
לגמרי.
ושוב נשקת לי, ולחשת לי באוזן: "אוהב אותך, כל כך אוהב אותך."
הותרת אותי חסרת מילים. הדבר היחיד שהעזתי לעשות זה שוב לקרב
אותך אל גופי, שוב להרגיש את שפתייך העבות מלטפות את גופי,
לעטוף את גבך בידיי ולעבור על קווי השרירים בבטנך, ללטף את
שערך ובעיקר להרגיש אותך בתוכי. שנינו כגוף אחד מאוחד.
ועינייך ממשיכות להביט בי ומותירות אותי שוב חסרת מילים, עדיין
מבהירה לעצמי שזו הייתה טעות ושחיביים לסיים את הכל ברגע זה.
אך אני לא יודעת אם אני אוכל אי פעם לחיות עם העובדה שוויתרתי
עלייך בכזאת קלות.

טלפון אחד, מספר מוכר שזמן רב לא חייגתי.
מזמינה שני כרטיסי טיסה ללונדון. רחוק מכאן, רחוק מהכל.
בעיקר רחוק ממנה ומעיניה הבוחנות, מהשברון שלה כשהיא תגלה את
שנינו.
רק שנינו לבד, עוזבים את הכל ביחד.