סליי - בן 16. חושב על שרידה בכדור הארץ.
ג'ון רד - שליט כדור הארץ והאויב הגדול ביותר של סליי.
אני - נער שכותב עליהם ומביא לכם את היצירה. אוהבים - תשלחו
תגובה. לא אוהבים - תשלחו תגובה ותפרטו למה אתם לא אוהבים
ואשתדל לשנות את הסיפור לפי בקשות כולם אבל אנשים, תשלחו
תגובות! אני חייב לדעת מה לשנות! תתייחסו לאופן הכתיבה,
לעלילה.. אתם יודעים. טוב, ועכשיו...

כל הצבעים התערבבו. תערובות של אדום, כחול ואפור התערבלו מול
עיניו. הוא חש תחושה מוזרה בראש. הוא הרגיש להתחיל סרחורת
קלה.
הסחרחורת התעצמה, עד שהפסיקה בפתאומיות. הוא נחת בתוך סמטה.
הוא יצא מן הסמטה, והוא חייך. החיוך הראשון מזה שנה.
קוראים לו סליי. הוא בן 16 והוא גר שם. איפה זה שם, אתם
שואלים? שם זה כדור הארץ הנורא ומלא האסונות.
אז איך הוא הגיע לפה? בעזרת מכונת המציאות המדומה. הכל אותו
דבר כמו בשנת 2005 על כדה"א - חוץ מזה שעכשיו זו שנת 3754.
אוקיי, עכשיו נחזור לסליי אשר נמצא פה.
סליי עוצר את עצמו מלצעוק מהנאה, מהתרגשות. העולם הזה הוא
בדיוק ההפך משם. סליי הלך עד שהגיע לרחוב הראשי. הוא ראה את כל
האנשים הטרודים והעייפים, ואמר לעצמו שהם היו מאושרים מאוד אם
היו יודעים מה קורה שם.
סליי הלך לדירתו. דירתו בכדהא"ה - כדור הארץ המדומה - ובפעם
הראשונה זה הרבה זמן הוא הרגיש בטוח. בטוח מפני המוות, מן
הפחד. טוב, בואו נצא מזה.
הדחף הראשון שהרגיש סליי זה הרצון לשתות. המעבר מכדה"א לכדהא"ה
הצמיא מאוד וכפה שתייה מרובה לאחר המסע.
מכונות המציאות המדומה איפשרו להמיר כל דבר מעולם אחד לעולם
שני.
לאחר ששתה, התיישב סליי על כורסתו, כיוון אותה למצב אופקי -
ונרדם.

מצאנו את ג'ון רד במצבו הרגיל - צעקות. "נו! אני מחכה חמש שנים
ואנחנו לא מצליחים לסגור את סניפי המציאות המדומה האלה! בגלל
החוק שחקק קודמי לתפקיד, על תושבי כדהא"ה לא חלים המסים! אז אם
אין מסים, אין כסף. ואני, מושל כדה"א, ג'ון רד - מוצא את עצמי
בלי כסף! זה נשמע לך הגיוני?!"
עוזרו השתחווה בבושה, ובעודו נשאר כפוף אמר: "אדוני...? יש
דרך."
ג'ון רד נרגע. הוא התיישב על כסאו המפואר בעייפות, ובהפגנת
חולשה לא אופיינית לו שאל בקול חלש: "מהי?" עוזרו, עדיין כפוף,
אמר: "זו דרך אפשרית, אבל יש סיכוי שכדור הארץ יאבד חלק
מתושביו. חלק גדול." "אני מקשיב."
"תנתק להם את הזרם. ומי שלא רוצה למות בגלל שאין לו חשמל לכסא
המציאות המדומה שלו - יצטרך לשלם כסף. הרבה כסף. בכמויות
דמיוניות."
ג'ון רד חשב שעה קלה, ולבסוף אמר: "מממ... רעיון טוב... אני
אחשוב על זה."
ג'ון רד, שקוע בהרהורים, לחץ על כפתור - ועוזרו נפל לבור הלבה.
צעקותיו נשמעו כשעה אחרי הנפילה. הידהדו בחדר.

לאחר שהתעורר משנתו העמוקה התקשר סליי לחברו, ג'ף. "היי, ג'ף."
"היי, סליי."
"ג'ף, יש לי שאלה חשובה מאוד לשאול אותך. שאלה של חיים או
מוות." "וואו... אחרי פתיחה כזאת - דבר." "יש מצב שחייליו של
ג'ון רד יבצעו פלישה על 'הכסאות'?" (הכסאות=כסאות המציאות
המדומה) "תן לי לבדוק רגע. לפי הקשרים שלי הפשיטה הולכת להתבצע
בעוד שעה." "תודה, ג'ף. אני חייב לרוץ. ביי." "ביי."
סליי נלחץ מעט, אך נרגע במהירות. הוא נזכר בשלט אשר בכיסו. הוא
הוציא אותו ולחץ על הכפתור. הוא ידע שברגעים אלו ממש נחתם כיסא
המציאות המדומה שלו - כולל ספק כוח גדול - בעזרת כיפת
אדמנטיום. חסין לכל נשק-קונבנציונלי או לא - תודות לשירותו
הצבאי של סליי בצבא ארה"ב. זה מה שקורה שכשבגיל חמש מגייסים
אותך למלחמה חסרת סיכוי. סליי סבל באותו זמן - ילד קטן ללא
הורים - אך הבין עכשיו ששירותו הצבאי הציל-כרגע-את חייו.
התוכנית הזו הייתה מושלמת - חוץ מדבר אחד. פרט שסליי שם לב
אליו - אם יחזור לכדה"א אחרי אטימת הכיפה - יאבד זכרונו. סליי
ידע מה הוא הולך לעשות - לתעד את כל זכרונותיו על דיסק ולקחת
את הדיסק בחזרה לשם.
את זה סליי ידע. אך היה פרט אחד שלא ידע - שיכל להחריב את
תוכניתו.
בכל פעם שהיה מעבר מכדהא"ה לכדה"א - נוצר קצר חשמלי קטן או
שנוצר גיץ. המשמעות של הפרט השולי הזה הייתה שסליי לא יוכל
להעביר את המידע - על דיסק או על גבי כתב - בחזרה לכדה"א. סליי
לא ידע זאת בזמן שנהנה מכדהא"ה. הוא לא ידע שחייו יכולים
להיחרב במחי יד.