אני רואה אותך כל יום, כל הזמן
אבל אנחנו לא נראים אחד לשני
אנחנו גרים יחד באותה הדירה,
ואנחנו בכלל לא מכירים.
עברנו יחד ארועים רבים,
אבל התמודדנו איש איש בגפו
מדברים, אבל רק כדי למלא את הריק.
כואב לך, ולי כואב יותר
אתה מדבר ואני רק יושבת ומביטה כמקשיבה
מכניסה הכל ולא מוציאה
אני לא יודעת מה משתק יותר הכאב או הפחד
כאב שהופך לכעס שהופך לשנאה!
כבר מספר ימים אני עם אותה ההרגשה
אתה חושב שזה זלזול, כשזה למעשה דברים אחרים לגמרי,
שפשוט לא יכולים לצאת בדרך ישרה.
חושב שאני עושה בכוונה
לא מצליחה לעשות אחרת, וכן על זה אני מבקשת סליחה

למה אתה מכריח אותי לבחור???
(אתה אפילו לא שם לב שכך אתה עושה).