היום כשיצאתי מביה"ס נתקלתי בחבורה של ערסים. אחד מהם צעק לי
"לכי תשחטי חתולים על קברי צדיקים יא כופרת" והצטרף בצחוק רועם
לאחרים. הגברתי את צעדי אך לא יכולתי שלא לחייך. בלילה יצאתי
עם חבריי הגותים בפעם הראשונה למופע האימים של רוקי. אני חולה
על הסרט הזה. הוא כל כך גרוע שהוא ממש טוב. בכל מקרה, אחר-כך
הלכתי לאפטר פארטי בבית של איזה מישהו וכולם מצאו להם עם מי
להזדיין. אני ישבתי בצד ובהיתי בהם. לקחתי שאכטה נוספת
מהנרגילה ואפילו הצלחתי ליצור עיגול עשן. פתאום נחה על כתפי יד
כבדה. זה היה אדן, מישהו חדש שהכרתי שם. די נחמד למען האמת.
"אני רואה שאת משועממת" הוא אמר לי בקול בס. "כן, אין פה שום
דבר מעניין לעשות" עניתי. "סקס לא מעניין אותך?"
"מעניין אבל לא ככה"
"אז איך?" הוא שאל ועייניו ברקו.
"לא יודעת..."
"אפשר להציע משהו?"...
תוך חמש דקות מצאתי את עצמי מתפשטת תוך כדי תנועות בלתי
אפשריות מול אדם עם מצלמה, כשבמהלך העיניינים הצטרפו שני נערים
נוספים. הם השפילו אותי, העריצו אותי, קשרו אותי, נקשרו בעצמם,
הביאו כלב, הוציאו מלפפון, ומה לא.
בחמש לפנות בוקר חזרתי הבייתה מסטולה מהנרגילה וכאובה מהסקס.
בשקט סגרתי את דלת הבית והלכתי על קצות האצבעות לחדר שלי, רק
שההורים שלי לא יתעוררו. הורדתי את בגדי השחורים, הניטים
הגדולים, העגיל באף ובגבה, והסרתי את האיפור השחור. ואז, אחרי
שוידאתי שכל התריסים סגורים, מבין כל הבגדים השחורים והאפלים
שבארון הוצאתי חולצה ורודה ומכנס ורוד ולבשתי אותם. מתוך מגירת
הנעליים הוצאתי קופסא עם סיכות ורודות ושמתי שלוש מהן בשיער
שלי. לקחתי את בובת פו הדוב שלי (שהייתה חבוייה מאחורי הכוננית
ספרים שלי) וחיבקתי אותה חזק חזק.
אין ספק שאהבתי יותר את האופנה הקודמת...


16.3.05