היא פותחת את הפה.
מקלפת תפוז
ומפקדת על כל איבר בגוף
אחד שיעיז לזוז.

מתנזרת מצחוק
מבכי נרתעת
יותר קל להגיד שנפלת
שהושפלת.
ואת שופעת עצב
קורבן של יאוש,
שרויה בטשטוש.
איברים מדממים,
גוף כתוש.

הוא היה עיוור.
אדם חירש
והיא התאהבה בו כי לא אמר מילה.
ולא בכה ולא צעק
גם כשזרקה את עצמה
לגיא ההריגה.

מתכרבלת בשמיכה
ונעטפת רחמים עצמיים.
פתטית, אלכוהול צריכה.
נרקומנית לפחד,
לשינה, לבריחה.

ילדה מפוקחת,
כמה חוויות לאלבום משפחתי.
מי היה מאמין?
הוא מאמץ לעצמו שובר זול-
אפשר לקנות אותה.

פה,
ממש בקצה הרחוב.