הים, כמה ענוג הוא
כמה נפלא לחזות בנועם זיוו
לעת בוקר, באור יקרות תגלהו החמה
ובחמימות תציפהו באהבה
לעתים יראה כדמעות המון
נגרות במעלה וחוזרות כשם שבאו
ולעתים יפרוץ כברכה משמחת
שבילים של רסיסי זכרון
מתחדשים בין פרחי התפרחת

יש שאומרים - לאורכו עולמות
והם מתנפצים זה בזה
חיים ומוות
עורכים ביניהם תחרות מתמדת
גליו מזמרים את זמירותיו
קצפו פורט על מיתריו
ממעמקיו הכל נראה אפל
ומגדותיו הכל נראה כפלא
גדול ומאיים
ויותר מכך ענק ושובה

ואני - כשבויה הולכת בעקבות רוחו
פסיעותיי נשמעות לקצב גליו
הדו קורא אלי מכל עבר
מנסה להמלט, אך יותר ויותר נסחפת
נשארת מרותקת לקסם צלילותו
לצבעו העמוק שזורח דרכו

יחד איתו בגאות נעלמת
ועם שחר זריחתו
אל מול יופיו נאלמת

אז, אל מול הדרו זה
שוב חוזרת אני
ומלקטת מהחוף
רסיסים של חלום.