אני מסתכלת על החלון שלך, עוברת לידו כל יום זורקת אבנים
בדימיון, כדי שישברו את החלון הדימיוני בינינו. וכך חולף לו
היום ומגיע המחר ומגיע אחר כך ועברנו עוד שבוע, אבל בעצם הימים
לא מתחלפים הם נשארים אותו הדבר רק יותר עצובים. כשהחלטת לצאת
מהחלון השקוף והכל כך קשה בינינו גם הירח יצא והוא היה גדול
מתמיד, השמש סינוורה יותר מהרגיל וההרים התחלפו בים וכבר לא
היה כל כך קשה לעבור אותם. רק פסיעה אחת והגעתי ישר אליך וכל
כך כואב לי להסתכל בעיניים שלך, עיניים גדולות חומות וחמות שלא
מנסות להגיד לי דבר, בגלל שאתה כל כך רחוק ובלעדיך אני לא רואה
את המחר, לא רואה את החיים, כי אני כבר לא נסיכת הכוכבים כמו
ביום שראית אותי לראשונה ואתה לא נסיך הירח שלי, התחפושת ירדה.
הכל שקר כי החיים שלי התחילו איתך ונגמרו מזמן כשהבנתי שאני
בלעדיך...
אני שמה בושם, מנסה להתאפר, להיות הכי יפה שבעולם, יוצאת לחפש
אותך בין שירים שנכתבו עליך, הם נכתבו על דפים לבנים והמילים
שהיו עליהם כבר נמחקו כשהחלטת לצאת מחיי, אתה ממשיך ללכת אני
עוד ממשיכה לחלום עליך, שאולי תבוא יום אחד תיקח לי את הלב
ותשמור אותו לנצח אצלך...
ונגמרו לי החיים וההרים הגבוהים קברו אותי...