כשכואב לי כל תא בגוף
והראש מתפוצץ ממחשבות
כשדרך העיניים שלי הכל שקוף
ואני נזכרת בדרכים ישנות
כשיורדת דמעה
ופוגעת בסכין הקרה,
כשהלהב מתקרב
ונוחת על האויב
וטיפה של דם נשברת כמו הלב
אז אף אחד איתי כבר לא נמצא
את ההרגשה הזאת רק אני חווה
לבד בחושך,
בפינה.
כשנמאס לי מדמעות
עצבים עצבים
צלחות נשברות
ודברים עפים
זורקת שוברת כל דבר שידי תפסה
נמאס לי כבר מאותה ההרגשה.
והפעם הדמעה לא משתחררת
כל כך כואבת
עד כדי שזה לא יוצא
מרגישה ריק
ואין דבר יותר חזק מזה.
אז אף אחד איתי כבר לא נמצא
את ההרגשה הזאת רק אני חווה
לבד בחושך,
בפינה.
ונמאס לי כבר שתמיד נשבר לי הלב
כל פעם מחדש מתמכרת לאותו כאב.
ונמאס לי כבר שהוא אף פעם לא יבין
ונמאס לי כבר שהוא אף פעם לא ישתנה
ונמאס לי כבר שלי זה אף פעם לא יקרה...
כשהלהב מתקרב
ונוחת על האויב
וטיפה של דם נשברת כמו הלב
אז אף אחד איתי כבר לא נמצא
את ההרגשה הזאת רק אני חווה
לבד בחושך,
בפינה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.