הוא לא מבין
וגם לא יבין
וזה באשמתי.
זאת אני, שלא יודעת איך להסביר לו
שזה פשוט לא
וזה לא ילך
כי ככה זה.
זה לא הוא זה אני
קלישאה?
אבל זאת האמת.
אני אוהבת אותו,
באמת.
אבל זה לא יספיק
אין משיכה, אין את הקליק
וזה חסר
זה חסר כל כך.
והוא מסתכל
עם זוג עיניים שואלות
והמילים נתקעות ולא יוצאות
וככה זה נשאר
והוא לא יודע.
"את משקרת"
אבל אני לא
אני באמת לא יודעת
והיום זה יכול להיות כן
ומחר אולי זה לא
כי מה שיש זה לא מספיק
ואני כזאת, כזאת אני
בנים, פילרטוטים, שטויות
וזה לא מספיק
ואני לא אשתנה.
והם אומרים לו לא
כי אני, זה לא כמו היא
והיא תמיד תהיה שם.
שתלך!
אולי אני מקנאה?
אולי...
ולמרות שהוא רוצה,
ואני מאמינה
אבל זה לא מספיק
כי צריך קצת יותר
האקסטרה הזה טיפה חסר.
ועם כל הרצון
ועם כל האהבה
זה לא יספיק
ולי נשאר, להצטער.