אני אצרח פה
אני נשבעת שאני אצרח.
אני כל כך עצבנית
ככה שעדר ממוטות יבהל מהצרחה.
העורקים שלי לא עומדים בלחץ
של הארס שזורם בהם עכשיו
כי אני מסוגלת להרוג מישהו.
בנים,
שמעתם עליהם?
צרות,
שמעתם על זה?
עכשיו תעשו משוואה פשוטה ומה תקבלו?
בנים=צרות.
זה יכול להשמע ילדותי
וגם תגידו - גיל התבגרות גיל קשה
אבל למי זה פאקינג איכפת?
אל תגידו זה שלב כזה
ואל תגידו מחר זה יעבור
פשוט אל תגידו כלום!
כי זה מטריף אותי
והמחשבה על זה עושה אותי עצבנית ומשוגעת.
כמו כל הזקנות האלה עם 100 חתולים ופודל
שבטח גם הן עדיין ממורמרות מאהבה נכזבת.
אבל הן לא מעניינות
כמו שאתם לא מעניינים
כמו שהם לא מעניינים.
ילדותיים, מעצבנים,
קשים, לא מבינים,
לא מובנים, לא מצחיקים, לא רציניים,
פשוט לא!
ואני מוטרפת.
אבל ממש.
ואני עוד שניה אצרח פה
אני נשבעת שאני אצרח. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.