סמדר מרדכי / שיר לאחותי |
את סודותיך הכמוסים,
שחרשו תלמים -
בלבך התמים.
על כר רטוב,
תחת מעטה החשיכה,
הסתרת מכאוב -
ונפש פצועה.
אחותי, לא ידעתיך,
אך גם אותי לא ידעת,
כי אדם נולד שחקן,
והחיים הם במה.
אחותי, לא ידעתיך,
כעת אדע,
ובלבי שתלתי לך פרח,
לו אדאג באהבה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|