דמעות כבדות משקל ואופי,
מוחקות כל צבע פנים שנהגת מדי בוקר לשים על עצמך.
בפינת החדר מסתופפת בתוך עצמך,
המראה הכי גדולה שעומדת מולך -
הפעם לא פוצה את פיה הדברני והביקורתי.
ברקע "חלום כחול" שנועד תמיד, כמו בכל פעם מחדש, להזכיר לך את
אפס ידיעותייך בדבר אנשים ואיזורים אירוגנים,
שכבר מזמן סתמת להם את הפה.

"פה אנחנו מהלכים על קרשים גרומים,
פה יש בניינים גדולים המסתירים שמש.
המסתירים ירח.
פה את שעונה על כתף האלוהים המתפרקת,
זו שחורקת, גוערת,
מושכת לך בשיער - שלא כמו ילד המושך לילדה שהוא אוהב בצמות.
סימני קריאה הם בשפע,
עושרך טמון במדע - כשאת צופה אל כוכבים מיסטיים.

פה אנחנו מהלכים ככלי קיבול ריקים."