צמרמורת עוברת לי בגוף בכל פעם שאני רואה קברים. תחושת בחילה
מציפה אותי, נחיריי מתרחבים באימה. נזכרת.. רחוק עמוק איך
שרדתי שניות-דקות-שעות-ימים מפלסת דרך בין הגופות, צווחת
אוויר, בבקשה, חסד ייריה אחת בראש.

ובינתיים בקצה השני של העיר, עוד יום עבודה שגרתי - נקבות
לימין - חיסון והופ ללולי הסוללה. זכרים - לצד שמאל - לפח
הגדול השחור.
בסוף היום השקית בפח נקשרת לצפרדע שבחוץ. ציוצי גוויעה אחרונים
נשמעים.

והנה אני בתור, כאב מכל העברים. תורי מגיע, ספרה אחר ספרה
נחרטת. כל מספר והכאב המיוחד משלו, ב-3 הקאתי, ב-8 צחקקתי
בהיסטריה, ב-7 התפללתי למות, ב-1 התעלפתי.

                                        3 8 7 1 0 4 6    

ובינתיים בקצה השני של המרחב, עוד יום עבודה שגרתי - תופסים את
התבנית ומכניסים ללהבה -בינתיים תופסים את הראש - תופסים את
התבנית ומטביעים. ריח של בשר חרוך מתפשט

                                        3 8 7 1 0 4 6    
               

בקרון צפוף  חם מהביל. עפה ימינה. רוצה לשכב. יושבת
שניות-דקות-שעות-ימים. מנסה בחוסר הצלחה להחליף תנוחה. ולא,
אין כבר פחד ולא אין אימה - רק השלמה - תחנונים - חסד ירייה
אחת בראש.

ובינתיים בקצה השני של היקום עוד יום עבודה שגרתי - פורקים את
הסחורה מהאונייה - ומעלים למשאיות - מתעטפים במעילים כי כל כך
קר.
בגלל הקור והרעב הסחורה בועטת - קשה היום. עם עיניים ריקות
מטעין את כולם והופ למסע.