סיפור נחמד על צל עם אישיות

הגעתי להחלטה, אני, צל של אדם, הגעתי להחלטה ללא עזרה של האדון
שלי.
כל צל ששייך למשהו, אין לו אישיות משל עצמו.
הוא תמיד מחקה את אותן תנועות של האדם לו הוא שייך.
לאף צל לא באמת אכפת.
הם חיים להם את החיים הנורמליים שלהם לצד האדם לו הם שייכים
ולא צריכים לדאוג לכלום כי האדם דואג בשבילם בכל מצב קיים.
מהו בעצם צל?
חיקוי של האדם.
צורה משתנה לפי זווית האור בד"כ, שעושה בדיוק מה שהאדם עושה.
לצל אין רגשות, ככה כולם חושבים.
אז אני מוכיח לכולם שהם טועים.
אני הגעתי להחלטה.
החלטה למצוא לעצמי אישיות משל עצמי.
להפוך לישות שפועלת בדרך עצמה, עם אישיות מיוחדת משלה, ללא שום
חיקוי של אחר.
לדעתי, אף צל לא באמת מכבד את עצמו.
כל צל הוא סתם עצלן. אין לו מה לדאוג, והוא רק עושה מה שאדונו
עושה.
לכל אדם יש אישיות משל עצמו ולכל צל יש את האישיות של האדם
שלו.

לצל של חקיין יש הרבה אישיויות.
החקיין מחקה אחרים, למרות שיש לו אישיות ייחודית משל עצמו,
לאט, לאט הוא הופך לאדם אחר, משהו מכל אדם שחיקה נשאר בו וברגע
שהוא מוצא מישהו שהוא ממש נהנה לחקות אותו, הוא נשאר דומה לאדם
הזה.
החקיין בעצם קצת דומה לצל בגלל זה, רק שלצל יש את האישיות שלו
מרגע שנולד האדם שלו.
צריך להשתנות! זו החלטתי!
בכל יום שעובר, אני מתנהג שונה ממה שהייתי קודם.
לאט, לאט, אני מתנתק מהאדם שלי והוא, מקבל צל אחר משלו.
זהו, אני מנותק ממנו סופית.
אני עכשיו אדם עם אישיות משלי.
כבר לא אותו צל שחיקה כל דבר שעשו.
אבל בכל זאת, משהו מושך אותי לחזור.
החלטתי לצאת לטייל בעולם, לבנות לעצמי דרך התנהגות ודברים
דומים לזה.
לאחר כמה שנים הגעתי לסוף המסע שלי.
הסתובבתי ברחובות בעיר ממנה יצאתי לפני שנים ואת מי אני רואה?
את האיש שלי.
עכשיו יש לו צל חדש.
התקרבתי אליו ואמרתי לו שלום.
הוא אמר לי שלום והתחלנו לדבר.
גילינו שיש לנו הרבה במשותף.
אני גר איתו באותה דירה כבר כמה זמן.
ובזמן האחרון גיליתי שאני דומה לו יותר מדי.
אנחנו אפילו באותו גיל.
עכשיו אני מבין.
אישיות משל עצמי יש לי, אבל משהו שהייתי כמעט כל חיי, אני לא
אוכל לשנות.
אני צל, הייתי צל, ותמיד אהיה צל.