הייתה אהבה כל-כך בודדה,
שהבדידות ממנה צעקה
בקולות של יגון,
עד אשר פגשה בו.
הייתה אהבה כל-כך שקופה,
ללא כל טרוניה,
שהלכה למקום שבו הייתה תקווה
שרק עיניים יפות ראו אותה.
הפצע הישן כמעט שהגליד;
חשבה האהבה שתירפא לתמיד
ותרפד חיים בוורדים ריחניים,
שתהא כמו גלי ים חמים ומלטפים
בשער גן העדן לאוהבים
ובשלוות אושרה יהיו חוסים.
עד שהתחוור לה כיום
שהיה זה רק חלום.
והיא צופה בדעיכתה
אף, כי לא מצפה למותה...
ועכשיו עולה על הר העצב
ואת דמעותיה היא סופרת.
15/03/04 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.