בענן אבק החיים
נסחף מזיכרוני,
נשתכח מלבי,
קול הצחוק
וצהלת חברים,
ואני משתוקקת לצרור הפרחים
בו טיפחת את גופי
וריננת את נפשי.
בין קהות חושים ותוגה
אזכור את דמותך,
אשמע את צעדיך
ובלבי הכמיהה לגעגוע הראשון.
רוצה שנשב ונחבק זיכרונות
באור עמום ובשתיקה,
נדבק לחיות את הרגע ההוא- פעמיים.
אז, את סוד הפרחים אגלה לך;
אשקה אותם בדמעותיי
וייהפכו לעץ חיי.
01/11/04 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.