פרנק הוא אחד הבריות שמהן יותר התרשמתי במהלך חיי. יש משהו
מיוחד בשתיקה שלו, כ"כ הרבה דברים למדתי מאותה שתיקה. אחד
הדברים שתמיד הרשימו אותי בשתיקה שלו היה המבט שהיה לו
בעיניים, גם כשאני מנסה לתאר את אותו המבט אינני מוצא את
המילים. אחד הדברים היותר חשובים שניתן היה ללמוד רק מהתבוננות
בפרנק הייתה הגישה שלו לחיים, הוא תמיד אומר (אף על פי שלא ממש
נהג לדבר רבות) שאת החיים צריך לחיות כך: מה שהיה בעבר, עבר
ולכן אין טעם להתלות בעבר כי הוא איננו. מה שיהיה בעתיד, עדיין
איננו, לכן אין צורך להיות חרדים לגביו, והשורה התחתונה תמיד
הייתה לחיות לפי הצורך
האמיתי העכשיוי.

כאשר אתה רעב, לך לאכול, כאשר אתה בודד, מצא לך חבר, זה היה עד
כדי כך פשוט. פרנק טיפוס פשוט, שקט ופשוט אבל הוא הצליח להגיד
לי יותר מאשר דברים אחרים רבים שראיתי. לפעמים אני תוהה אם הוא
מודע להשלכות שהיו לו על חיי ועל חייהם של אנשים נוספים. המון
סיפורים ניתן לספר על פרנק, זכורה לי פעם אחת שפרנק פשוט קם
ועזב. במשך חודשים חיפשו אותו משפחתו ואיש לא ידע על מקום
הימצאו, אפילו לא אני. אבל אין זה מפתיע אותי, פגשתי את פרנק
זמן רב אחרי שעזב. אם אינני טועה פגשתי אותו בדרכים. הוא שכב
לו והסתכל על השמים. מראה די מוזר למען האמת, אבל כל מי שמכיר
את פרנק יודע שפרנק מסוגל לשכב ימים שלמים ואף שבועות באותה
נקודה בדיוק, והדבר היחיד שיעסיק אותו הוא תנועת העננים. לדעתי
זאת אחת הסיבות שאפשר ללמוד רבות מפרנק בפרט ומבריות דומות לו
בכלל. שעתו היפה ביותר הייתה כאשר שכב וצפה בעננים, בשעות אלו
היה ניתן לראות שהדבר היחיד שחפצה נפשו היא שלווה, ובעיניו היה
אותו המבט שכבר הזכרתי, אותו מבט שנמצא עדיין בעיניו.

כשחושבים על פרנק, ולמעשה כשאני חושב על פרנק אני יודע שישנם
אנשים בעולם שיסתייגו ממנו. במיוחד מאותם שעות וימים שבהם הוא
שוכב וצופה בעננים בלי לזוז. אינני מאשים את אותם אנשים לא כל
יום רואים מראה כמו פרנק, לא כל יום רואים כלב דרוס חסר רוח
חיים על הכביש.