שמשיית הקש הכחולה הלכה לאיבוד בתוך המשקה האקזוטי התכלכל
שדנית הגישה לי ואני ניסיתי למצוא משהו לזיין באותו ערב,
כשמסביב רק חול ואלכוהול. כל מיני בריות נשיות שמשאירות ציצית
של שיער באיזור בית השחי כמצבה חיה לאלפי שנות פמיניזם מחתרתי
חגו במעגל והתמזגו סביבי לכדי בליל אחיד של גועל אנושי, ואני
רציתי לגמור על כל העולם ועל כסיות של כרית עם פרצוף של צ'ה
גווארה מזוקן. ערבבתי את המשקה התכלכל עם השמשייה הכחולה
והתוצר הזכיר לי את המכשיר שמנקה שירותים; רצתי להקיא. בדרך
אנטולי הברמן מזג לעצמו יין פטישים והוסיף נתזים של הוגו בוס
ואמר שברוסיה סבתא שלו קראה למשקה הזה ''פריחת התפוז'', ואני
אמרתי שבארץ אם מוסיפים לדבר כזה גפרור יושבים בכלא על הצתה
ומגלים בשירותים מה זה פריחת השושנה. הוא התעלם ושתה את שיקוי
התרעלה ונראה כמו הודי עם פלטפוס שהולך על גחלים - אם היו לו
גזים באותו רגע, היו מסירים מדימונה את מעטה החשאיות, ומעבירים
תרכובות זרחניות אל תוך המעיים שלו, סוגרים על בריח ולא מספרים
לואנונו. אם הייתי מחבר לו אלקטרודות לכבד, הייתי מאיר חצי רמת
גן.
השירותים היו תפוסים ובפנים הבירות הבלגיות של דוד התחלפו עם
הטקילה של דפנה ואני ידעתי שאסור לערבב משקאות. פרצתי פנימה
ותפסתי אותם באמצע החימום. השפתיים שלה התהדקו סביב צוואר
הג'וני ווקר שלו, והוא נראה כמו מכונת אספרסו סוררת שמחרחרת
רגע לפני הזרקת הקצפת. תפסתי אותו חזק בצווארון ומשכתי אותו
החוצה, דפנה יצאה אחריו כמו כל כלבה שזרקו לה את העצם, ושחררתי
נתז צהבהב של מעפילים להוטים מאידיאולוגיה של אלפי שנות צפייה
דרוכה במעטפת לוחצת.
כשחזרתי החוצה אנטולי טפח על גבו של החבר הגרוזיני שלו, שאול
הג'ינג'י, והשוויץ שהוא יכול להריח יותר שורות ממה שהיו על
גדות באבי יאר רגע לפני המחיקה היומית. לשאול היו נחיריים
בקוטר של כדורי בייסבול; אפשר היה למצוא בפנים יותר סינוסים
מאשר בספרי מתמטיקה. פעם אחת אנטולי אמר שהוא עבר ניתוח לפתיחת
כלי דם סתומים בתעלות האף ושיצא לו משם יותר אדום ממה שהיה
בכרזות של סטאלין.
הזמנתי כוס של ליקר מתוק כזה, מהסוג שבחורות לבנבנות עם
פוסטרים של ג'ון באאז על הקיר במעונות הסטודנטים וחלומות על
פרוזה מודרנית שותות כדי להרגיש וולגאריות כמו ארנסט המינגווי.
אחרי כמה רגעים אנטולי זנח את שאול בתוך קערת בצק עם שתי ביצי
עין על הראש, והצטרף אליי. הוא לעג על המשקה והציע לי לשדרג
אותו בעזרת שילוב קטן. כן, כן, אני יודע, אמרתי לו, ברוסיה
סבתא שלך הייתה מערבבת את זה עם דם של ילדים נוצריים קטנים
והייתה קוראת לזה הפרוטוקולים של זקני ציון, אך לפני שהספקתי
להגיד אדולף אייכמן הוא שלף מהכיס כוהל מזוקק, תעשייתי, ושפך
אותו פנימה, עירבב עם האצבע ושתה בלגימה. אחרי מספר רגעים הוא
דפק את הראש בקיר, נשבע שלואיס קרול לא היה פדופיל ואמר
שברוסיה סבתא שלו הייתה קוראת לזה משוגע.
אלונה פסעה פנימה, שיער בלונדיני פזור התבדר באוויר לכל עבר
והבושם שלה, שהריח בדיוק כמו פריחת התפוז של סבתא של אנטולי,
התפזר בחלל החנוק מאלכוהול זול. עקבתי אחרי פסיעותיה הארוכות
והמדויקות במבט מזוגג של הערצה. נורת האזהרה בצבצה מבין
המכנסיים ושלחה אותות כימיקליים חוקיים למוח בלתי כשיר.
התקרבתי לעברה, מנסה להדביק בצעדי שיכור מתנדנדים את הליכתה
הבטוחה והמרשימה. הצבעתי על שאול, שבאותם רגעים שפשף את שערו
הלבן בצהוב של הביצה, ואמרתי בגאווה שהוא חבר שלי. היא הפנתה
עורף והמשיכה בדרכה. שמטתי את כובע הגרב על הראש ואימצתי את כל
האפור שיש בעולם כדי לנסות להבין מה פסול באינטגרציה שלי עם
בנות המין היפה. לקחתי בקבוק בירה כהה בדרך לאוטו, כחכתי
בגרוני עמוק ככל הניתן, מאחד למספר רגעים את ארובות האף עם
מעמקי הגרון, ושחררתי יריקה טובה ודביקה על המדרכה. ניגבתי את
הפה בנייר טואלט, הדלקתי סיגריה והתרחבתי על משענת הכסא.
חייכתי וידעתי שפליטה כזאת טובה לא הייתה לי כבר הרבה זמן.