שקט מבשר רעות, אדם כבן עשרים מול מראה, שוטף הפנים ומדבר אל
עצמו.
השקט מתיך את האוויר. שקט של סימפוניה שלמה לשטן, אבנים
מתגלגלות לי לתוך המוח.
שמעתי פעם מאיזה סופר נשכח, שהוא קרא פעם באיזה עיתון איזוטרי,
שפעם לפני שנים רבות היו שטפונות עזים בלונדון. כל המדינה
נסחפה: בתי-ספר, בתי-מרזח, בתים של אנשים סתם, בתי-שימוש
ציבוריים, אוהל של נווד מסכן. רק סוס אחד לא נסחף, הוא עמד על
איזו פיסת אדמה שבצבצה מעל המים וליחך לו עשב בשקט. פעם חשבתי
שאני מן סוס כזה.

רעש שריקת קומקום, דלת ארון נפתחת, כוס.
יש אגדה מסוימת על הולנד, בא נקרא לזה אגדת עם. אגדת העם הזו
מספרת על איזה ילד שהציל את כל הולנד, כשסתם באצבעו את החור
בחומה שהגנה על הולנד מפני השיטפונות. פעם חשבתי שאני מן ילד
כזה, אבל עכשיו? מה עכשיו? דלתות נפתחות, וכוס שלא זזה. ואולי
איזה דיסק עצוב מתנגן, וזכרון.

לבנון, הפגנות ענק, שלטון מוחלף.
לבנון זו לא הולנד.
בהולנד יש סמים.
וגם את איאקס, ופעם היה שם את יוסי בניון, עכשיו הוא בספרד.
ספרד זו לא הולנד.
רעש טלוויזיה נכבית.
המחשבות שלי ממש לא מפוקסות, הסיגריה רק מבלבלת יותר. בוא נגיד
שיש לי עכשיו אהבה, בוא נאמר שהיא מיוחדת, אחת כזו שעושה דברים
משוגעים, ושלמרות שהיא לא אשה יפה, העיניים שלה רודפות אותך
כמו העיניים של פיתון המאקרו הערסי. זה סוג של נחש שהורג במבט,
הוא לא קיים במציאות אך נפוץ באגדות עם, הולנדיות.
ואם זה לא יקרה יותר? אם אני לא אתהב אף פעם? ואם גם כשאני כבר
אתאהב, עדיין לא יהיה לי את האומץ לעשות עם זה משהו? כמו
תמיד.

את הטבק הביאו לאמריקה המתיישבים, על ספינות. היום אני כבר ממש
לא יודע מי מביא אותו לשם, ואפילו לארץ אני לא יודע מי מביא
אותו. כמובן יש את הנובלס, שאני בטוח שהוא מגיע מהרפתות בצפון,
אבל כל השאר - אין לי שמץ של מושג.
שמץ של סיגריה מוצמד למאפרה, עשן מתפזר.
ומחר זה יום העצמאות.
של הולנד.