היה איש אחד שתמיד לבש את אותה חולצה בווריאציות שונות. פעם
הוא לבש אותה הפוך עם התפרים בחוץ ופעם כמו שהיא כלפי פנים.
זאת מן חולצת סווצ'שרט שחורה בלי הדפס ובלי כלום. האיש נורא
אהב את החולצה שלו. הוא הרגיש בטוח אתה. הוא הרגיש טבעי ונינוח
כשהוא לבש אותה. רק אותה.
לאיש היו בארון בערך 10 חולצות שחורות שהוא לבש תמיד ואם הן
נקרעו או התבלו האיש היה תופר אותן. זה היה מאוד נוח בשביל
האיש. מאוד לא מחייב. כולם כבר הכירו אותו בתור האיש שלובש
חולצה שחורה ולפעמים שם אותה הפוך כשאין כוח לכבס. בלי שום
יומרות. זה אפשר לו להיות נאמן לעצמו עד הסוף.
לפעמים כשהאיש רצה לגוון אז הוא לבש מכנסיים בצבע קצת שונה או
שהוא החליף את הדגמ"ח שלו בג'ינס. סתם ככה כי הוא כזה בחור
ספונטני מדי פעם, כשיוצא. במכנסיים הוא היה מחליף צבע אבל אף
אחד לא שם לב. תמיד כולם חשבו עליו שהוא מסריח ולא בריא בגלל
שיש לו בעצם רק חולצה אחת שאתה הוא כל הזמן מסתובב. אבל זה לא
נכון. האיש דווקא היה מאוד היגייני והחליף כל יום את החולצה
שלו, אם הוא לא הפך אותה לצד השני.

לפעמים כשהאיש ממש רצה להראות טוב, למשל בדייטים, הוא היה לובש
את מעיל הקורדרוי השחור שלו. זה גרם לו להרגיש חגיגי ומהודר.
כשהתחשק לו הוא גם היה שם קצת ג'ל בשיער ובכלל מרגיש חתיך. אבל
החולצה, תמיד אותה חולצה. לא פחות ולא יותר.
כמה פעמים אנשים שאלו אותו אם הוא באבל והוא אמר שלא ושהוא
פשוט אוהב את הצבע הזה וזה לא עושה אותי עצוב. אבל אתה גם נראה
עצוב, הם היקשו. אל תתבייש לומר לנו אנחנו לא נצחק. על מי אתה
מתאבל? והאיש היה מניד בראשו בעייפות ואומר להם, שהוא מתאבל על
עצמו.