רוב האנשים חיים חיים שגרתיים למדי. הם קמים כל יום, מצחצחים
שיניים ומשם פונים לעשות את הפעילויות היומיומיות השגרתיות
שלהם. לרוב האנשים יש סדר יום קבוע, שמשתנה מיום ליום, אך חוזר
על עצמו כל שבוע מחדש. רוב האנשים הולכים לפי סדר היום הקבוע
שלהם. לרובם, זה כבר מזמן נמאס. רוב אלה שנמאס להם, משאירים את
ההרגשה הזאת עמוק בפנים וממשיכים הלאה את החיים השגרתיים שלהם.
הרוב, לא עושים אף צעד על מנת לשנות את השגרה. רובם פוחדים
מהתוצאות, והיתר, לא רוצים להיות יוצאים מן הכלל.
לרוב האנשים יש שאיפות בחיים. רובם, מנסים לחיות בדרך שתביא
אותם להגשמת שאיפותיהם, אבל הרוב, רק חושב שהוא עושה משהו ממשי
לקראת הגשמתן, כי הרוב, לא עושים מספיק. רוב בעלי השאיפות
מוותרים עליהן בשלב מסויים בחיים, מתוך מחשבה שהן לא
מציאותיות, גדולות מדי, לא חשובות מספיק או לא תואמות את דעת
האנשים מסביב. רובם ימצאו לעצמם שאיפות חדשות, ינסו לחיות על
מנת להגשים אותן, לא יעשו מספיק ולבסוף, יוותרו עליהן. הרוב,
יסתכלו על חייהם במבט לאחור ויצטערו שלא עשו מספיק, שוויתרו
ושלא השיגו את מה ששאפו אליו כל-כך.
רוב האנשים חיים בדרך שבה הסביבה מצפה מהם לחיות. הם לומדים,
מתגייסים, לומדים שוב, מוצאים עבודה, מקימים משפחה ומעבירים
בצורה זו את הזמן, עד שחייהם נגמרים. רובם, לא חושבים בכלל למה
בחרו בדרך החיים הזאת. רובם גם לא ינסו לשנות אותה, אבל הרוב,
עמוק בפנים, חולם על חיים אחרים.
רובנו, מנסים לחיות את החיים בדרך הטובה ביותר ולעשות מה שטוב
לנו. רובנו לא מצליחים. אנחנו מנסים להבין למה זה ככה, למצוא
פתרונות, לשנות, אבל לרוב זה לא עוזר. רובנו רוצים להיות
מוצלחים ושואפים למצויינות, למרות שאיננו יודעים מי קבע את הרף
הזה ולמה אנחנו כל-כך מנסים להגיע אליו. רובנו נשברים אי שם
בדרך.
רק מעטים קמים ומתחילים שוב מחדש.

רובכם תשכחו את מה שקראתם פה אחרי 10 דקות בערך. רובכם לא
תקראו את זה בכלל. רוב אלה שקראו, יקדישו לזה כמה דקות של
מחשבה. רובם לא יגיעו לאף מסקנה.

הלוואי, ולא הייתי חלק מהרוב.