לפני שנים אינספור, בתחילתו של היקום, היו להן בין היתר שתי
מדינות. מדינת האושר ומדינת האהבה.

נתיני מדינת האושר חיו להם מאושרים מראשית ימיהם, ועד לסוף
ימיהם. לא משנה איזו צרה תיפול עליהם מלמעלה, הם יהיו תמיד עם
חיוך מנצנץ למרחקים, אופטימיים יותר מתמיד. האושר היה גן שטבוע
בהם מרגע שהן נולדו, לא היתה להם ברירה אחרת, מאשר להיות
מאושרים. מבחוץ נראה כי הכל טוב ויפה, אך לא היתה להם כלל
אהבה. הם קיבלו כל דבר אשר בעולמם כמובן מאליו, וכמובן מאליו,
היו גם מאושרים. גם אם זה היה הדבר הנורא ביותר, זוועת עולם,
הם ראו בו רק את החלק הקטנטן הטהור והלבן, והיו מאושרים בחלקם.
כך או כך, הם פיספסו, את החוויה ה"לא ורודה" בחיהם, לא חוו
אהבה אמיתית, עמוקה וטהורה, אז איזה מין אושר זה?

המדינה השכנה למדינת האושר היתה מדינת האהבה. נתיניה היו מלאים
באהבה לכל העולם ואשתו, וגם לעצמם. חלקם היו אגואיסטים ושמרו
את האהבה רק לעצמם, חלקם היו פילנטרופים, אבל לעצמם לא נתנו
ללגום טיפה של אהבה; וחלק אחר, חלקו את אהבה במגוון רחב של
אפשרויות. אך למרות כל היופי באהבה, ובמדינת האהבה, שכביכול
נראתה מושלמת מבחוץ, לחלק מהאנשים לא היה כיף בכלל, הם רצו
להיות גם מאושרים ולא רק לאהוב ללא גבולות. הם הגיעו למפגש
הגבולות בין האהבה לאושר, ואלו שחיפשו אהבה ממדינת האושר,
וחיפשו קצת מעבר לחייהם, גם הם הגיעו למפגש הגבולות הזה.

במעבר הגבולות מצאו עצמם האנשים שחיפשו עצמם ולא הסתפקו רק
באהבה, ואלו שלא הסתפקו רק באושר. מאחר שבאהבה ובאושר נחתם בין
המדינות הסכם שלום מימים ימימה, לימים קדימה, היה הגבול בינהם
פרוץ. בחיץ שנותר, הוקמה לה אט, אט, קומונה של אושר ואהבה. עם
הזמן, ועם ההתבוללות, החלו המדינות להתערבב זו בזו, עד ליום
שבו הוחלט על איחוד שתיהן. האיחוד היה בטענה כי אושר ללא אהבה
אלה לא חיים באמת, וכי אהבה ללא אושר אלה גם לא חיים באמת.
המדינה הכפולה הזו התפשטה לכל עבר היקום, ונוצרה התבוללות עם
שאר המדינות, שמחה, עצב, תקווה, ייאוש.... וכיום, בכל  מקום
ביקום, ישנו אושר, וישנה אהבה. אם רק תתאמצו קמעה, ותסתכלו
היטב, תראו שהם ממש לידכם.