אוראל רוזן / קוראת אל הרוחות |
יריות של גשם זולגות על הדממה
טפטופים קטנים עולים, יורדים, קופצים
מנשקים רכות את האדמה
הגשם שוטף עד איבוד דעת
כל הכיסויים נמחקים אל האינסוף
שירת האלוהים- ידו נוגעת
ובליבי כמיהה שבל תחלוף
רוחי נחשפה אל הרוחות שבשמיים
מתפזרת אל הרוח. עד לאן?
נאספים לתןך תוכי הרוח והמים
קוראת אל הרוחות, שואבת עוצמתן.
תכתבו תגובה ומה אתם חושבים, אני רוצה לדעת מה אחרים חושבים על
זה. תודה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|