נעה רוזנפלד / אופטימיות נאיבית. |
האמונה בך, בי, בנו...
ההאחזות בעלה נידף ברוח,
הרדיפה אחר האושר,
ההליכה אל הלא נודע...
היום זה אני,
מחר זה אתה,
אתמול היינו...
ומחר- לעולם לא נדע!
העיקר זה עכשיו.
(אבל מה הוא?)
האופטימים יגידו שמחר יהיה טוב,
אני יודעת שמחר לא יהיה שונה
אז למה להיות אופטמים?
(אם אפשר פשוט לא להיות...)
כי היום זה התקווה שאמות
ומחר זו התקווה שאחיה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|