הליכות, זה הסוד של הדיאטה שלי. כבר הורדתי איזה ליברת שומן
ואז השאננות, האמונה שאני יכול, "אני שולט!" אמרתי לעצמי אבל
זה כנראה לא ממש עובד. זה כמו פיחות, זוחל אבל בכיוון הפוך.
אולי הסוד הוא במוטיבציה, אם אין לך סיבה לדיאטה אתה מנחם את
עצמך באוכל, אוכל תמיד יכול לפתור בעיות. כשאתה כועס, המצאי
במקרר יכול להרגיע, כשכיף לך אתה משלים אותו עם איזה חטיף.
אוכל ממלא חסרים, והוא גם ממלא את הגוף. בעיית הבעיות אחרי
שאתה משחרר את המושכות זה הבגדים, כיוון שכעת הבגדים החדשים
הקטנים בעשר מידות כבר לא ממש עולים, הם לוחצים עד שמגיע הרגע
שכפתור עף לו או שרוכסן לא נסגר.
כעת אתה שוב חוזר להתחלה והפתרון הכי מהיר זה הליכות.
הליכות מזמנות לך המון הזדמנויות, מחשבות, נופים ותמונות לרגע.
כך אתה רואה את השינויים שחלו בעצים שהיו בשלכת וכעת הם מכוסי
עלווה ירוקה או ניצנים.
ריח עצי ההדר בפריחה ממש משכר מה עוד ששיחי הפיטנגו בדרך
מבטיחים יבול טוב השנה.
המסלול גם מזמן לך לראות את הבז במעופו ובעוטו על טרפו. רק
שהאנשים לא מבינים את התמהוני הזה שעומד ומביט לשמים במקום
ללכת.
כאשר אתה יוצא מהשטח העירוני אתה מבחין בעונה זו של האביב
בשדות ירוקים צהובים, פה ושם תורמוסים, חמציצים, סביונים,
חרציות ועוד המון פרחים. בפעם האחרונה שצעדת כאן הכל היה
קוצים.
רגע! אני אומר לעצמי, אם בפעם האחרונה שצעדת הכל היה קוצים
וכעת אביב, הכל ירוק ופורח, זה סימן שכל החורף לא צעדת! לא פלא
שעלית במשקל, הרי ההליכות ולא הדיאטה זה היה סוד ההרזיה שלך.
מהמקום בו ישבתי וחשבתי על כל זה ראיתי את הרכבת יוצאת מהתחנה
החדשה שלה, וחשבתי על המושג " לאחר את הרכבת". איך אפשר לאחר
את הרכבת? עוד זמן קצר תגיע רכבת אחרת, רכבות לא נגמרות.
גם דיאטות.
|