כשאהיה גדול, יהיה לי בית צהוב, עם חלונות כחולים, חצר ענקית
ובה מלונה עם שני ילדים, שינבחו בכל פעם שיבואו אורחים.
וכשתבוא אתה ותפתח את השער הם ירוצו אליך לקבל את פניך. אתה
תיתן להם לטיפה על הראש וסוכריות על מקל. ואז תתקדם על השביל,
אל פתח הבית, שם תראה אותי ותגיש לי את זר הפרחים שקנית במיוחד
בשבילי.

כשאהיה גדולה, אתחתן עם מי שיבחר ליבי. חתונה גדולה עם המון
מוזמנים. במשך הזמן יהיו לנו שני ילדים וכלב (לך תהיה קצת בעיה
להבדיל בין השניים).
נגור בבית גדול, בעיר הגדולה ונחיה חיים מלאים. וככל שיעברו
השנים, והילדים יגדלו, אנחנו נמצא את עצמנו מתרחקים. אבל אני
מבינה שככה זה בחיים. העיקר שתמיד נישאר אוהבים, אם לא אחד את
השני, אז את הילדים.

כשהם יהיו גדולים, הם יהיו נשואים. היא תמצא אהבה והוא, דרך
להביא ילדים.
הם יהיו נשואים במשך שבע שנים, במהלכן יביאו לעולם שני ילדים.
הם יגורו בבית גדול, בעיר הגדולה, ויהיו להם חיים מלאים. ככל
שיעברו השנים הם ימצאו את עצמם מתרחקים, אבל אהבה לא תצליח
להחזיק אותם נשואים.
כעבור שבע שנים הם יחלו בתהליך גירושין, במהלכו היא תימצא בלתי
כשירה נפשית והוא יקבל משמורת על הילדים.
יהיה לו בית צהוב, עם חלונות כחולים, חצר ענקית עם מלונה ובה -
שני ילדים. הוא ימצא לו מאהב שרמנטי באחד הפרברים הסמוכים,
שבכל יום שישי יבוא עם זר פרחים ושתי סוכריות על מקל לילדים.
היא מצדה תשקם את עצמה, ובמשך שנים תילחם על הילדים.
בסופו של דבר הם יחזרו אל בית המשפט, היא תדבר, הוא ידבר,
הילדים ינבחו, והכרעה חדשה תינתן.
אך לפני כל זאת, כשהשופט ישאלם מדוע בכלל התחתנו, היא תענה
שחשבה שמצאה אהבה והוא בקור רוח יגיד ש: "חלומות תמיד
מתגשמים".