העלינו זכרונות ישנים,
כולנו צחקנו נורא
כשנזכרנו איך הפכתי את המרפסת הקטנה לחדר הפרטי שלי,
נועלת את הדלתות השקופות,
מסיטה את הוילונות ומגיפה את התריסים.
"איזה מין ילדה אוהבת חושך?"
סבתא, את לא יודעת איך הייתי יושבת שם מכווצת שעות,
מביטה בחריצים שבין הוילונות,
מתפללת מתפללת שלא יתקרב אלי.
וגם נזכרנו
בצלילי שירתך מהמטבח, וריח של שוקו חם, עם לחם וחמאה.
ובראשי תמונות מהירות של תריסים ודלתות נטרקות,
כדי שאקום יותר מהר.
אז הייתי מעמידה פני ישנה, מכווצת את הכותונת הורודה,
מתפללת מתפללת שלא אצטרך ללכת גם למיטה הגדולה.
אני מתחילה להרגיש את הגפילטע-פיש עולה לי מתוך הבטן,
זעקות מתחת לשולחן. ידיים נמתחות לעזרה.
הכול מתערבב בסיר שהכנת,
מלא מרק. עוף, ידיים, הבל פה, משקל גוף.
עכשיו אתם מדברים בשפה זרה על אומנות,
זכרונות ממלחמה, יש לו שני חורים מקליע, ידיי זהב את אומרת...
אוי, סבתא, אם רק היית יודעת מה הידיים האלה היו עושות,
בזמן שאת היית מבקרת את השכנות.
(וזה קטן כי זה כל כך אישי,שקשה לי לכתוב את זה באותיות
רגילות, שיראו.) |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.