א.
הרי בסוף כולנו מתים, אז מה כאן הטעם?
אם שבעצב ילדה בנים
בעצב נשאה אקדח בתיקה
ו, כמובן, בעצב הגיבה
כשבן הארבע ירה בבן השנתיים
(זה קרה ממש פה, במדינת ויסקונסין).
עכשיו יש לה בן רוצח
בן נרצח
ומשפט על רשלנות
(כי ידוע שרוצח בן ארבע רצוי שיגדל בלי אם).
את חווה לא העמידו לדין על רשלנות
אבל היא כן נענשה
על שדיברה עם הנחש
בעצב היא תלד בנים.

ב.
הרי בסוף כולנו מתים, אז מה כאן הטעם?
בין הכדורגל לתחזית לכביש שנחסם
מספרים לנו על תינוק שהותקף
בברוטליות, באכזריות
(על ידי אב או חיידק אלים)
והוא שוכב חסר הכרה
בבית חולים כזה או אחר
משם נמסר כי מצבו קשה אך יציב.
(הוא מתלוצץ עם בוראיו).
אבא, כמו "אבינו מלכנו"
הוא חלק מתהליך הבריאה
נציג האל עלי אדמות עבור תינוק אחד
(מילא, גם האל ידוע כאכזר לפעמים).
בזמן ומקום שהם לא זמן ולא מקום
יש זמן ומקום
גם לבכי של תינוק חסר הכרה.

ג.
הרי בסוף כולנו מתים, אז מה כאן הטעם?
בעיתון, לפני מודעות האבל
כבר מרכזים למקבץ אחד
את כל הידיעות על אינוס
(צריך לחסוך בעלויות הדפסה, בגלל המצב)
החשוד, מדווח כתבנו,
ארב לנערה
גרר אותה בכוח
ו...
אנס אותה.
הציבור צמא לתיאורים
(אבל זה עיתון מכובד)
בכוח הפשיט אותה
בכוח חדר לגופה
בכוח השתמש בה
ובכוח גמר
(אכן, מדובר באיש חלש).
כמה שאנסה לתאר את הזוועה במוחי
כנראה שלא אבין לעולם
את תחושת הזוהמה
(ואולי בגלל זה המציאו לזה מילה).
בן לוקח בת
גם אם בת לא לוקחת בן
בן לוקח בת
בת מתלקחת.

ד.
הרי בסוף כולנו חיים, אז מה כאן הטעם?
גם אם מהרטה היתה נבחרת
להיות שגרירה מטעם הטלוויזיה
עדיין לא היה תירוץ לחיינו
בזוועות ללא שם
(גם שמות בטלוויזיה כבר לא מזוויעים).
סיימנו לבנות את נתב"ג 2000
באיחור אופנתי
עכשיו כבר אפשר לברוח
אם יש את הכסף
(מי שאין לו גם ככה לא חשוב)
לא רחוק, למדינת ויסקונסין
שמעתי שהתפנה שם
תא משפחתי קטן.