נסיעה במכונית לבנה, מנוע טוב,
בוב דילן ברקע, שר לעצמו בווליום גבוה,
שנינות מטורפת עם כל מי שמסביבי, כל מי שקרוב,
בונה עולם מפלסטיק בלי אפשרות לעזוב.

מחייך בפה סגור, פאבים, מועדונים ואירופה,
לוגם יין אדום חצי יבש, מכוס קריסטל מנצנצת,
נעלם לאט לאט מרוב יופי ואוטופיה,
הולך זקוף, חזה מתוח, אבל הבטן מכווצת.

קורא הרבה ספרים, מנסה להשלים את החסר,
מחפש חומר אנושי, אולי רוצה להתאהב,
קובע עוד פגישה סתמית, ומשתדל לאחר,
ואיך זה שבמילים הכתובות קל לי להתאהב הרבה יותר?

נעלם לאט לאט מרוב יופי ואוטופיה.