כמה עצוב לחיות בלי צל אדם
כמה שקוף להיות בצל עצמך
שותקת לאור הבדידות בחדר...

בוהה בעיניים כחולות
מסתכלות שעות באותה נקודה
בלי מילים, מנסה לשלוח אליהן כוח

שותקת לאור הבדידות בחדר...
שולחת אליהן אהבה
מנסה לחדור אל עולם השקט,
אל תוך המחשבות ההולכות והופכות איטיות
עד לכמעט דומיה מוחלטת

אותה נקודה...אותו החדר...אותן המחשבות...

אוכלת בפה סגור,
מצליחה לבלוע בלי לטפטף, שאף אחד לא יראה

לובשת חלוק משי ורוד בכתמים אדומים
שואלת את אותן השאלות
בוהה בכמה אנשים מתחלפים
כמו מראה עגומה של הרחמים, מוצפים אל כל כולי...

שולחת לה שקט נפשי
רוצה לחלוק איתה רק רגע אחד של אושר אמיתי.

בחלוק משי ורוד היא מסתובבת על צד שמאל
מולה קיר לבן
אוכל אותה בנקודות...נקודות אל תוך הריק שבו.

מסתכלת בה שעות...
עיניים כחולות שואלות אותי? אוחזות בי?

כמה עצוב לחיות בתוך קופסא משלי
כמה לבן להיות בתוך חלוק ורוד
כמה לבן!