[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








כמה עצוב לחיות בלי צל אדם
כמה שקוף להיות בצל עצמך
שותקת לאור הבדידות בחדר...

בוהה בעיניים כחולות
מסתכלות שעות באותה נקודה
בלי מילים, מנסה לשלוח אליהן כוח

שותקת לאור הבדידות בחדר...
שולחת אליהן אהבה
מנסה לחדור אל עולם השקט,
אל תוך המחשבות ההולכות והופכות איטיות
עד לכמעט דומיה מוחלטת

אותה נקודה...אותו החדר...אותן המחשבות...

אוכלת בפה סגור,
מצליחה לבלוע בלי לטפטף, שאף אחד לא יראה

לובשת חלוק משי ורוד בכתמים אדומים
שואלת את אותן השאלות
בוהה בכמה אנשים מתחלפים
כמו מראה עגומה של הרחמים, מוצפים אל כל כולי...

שולחת לה שקט נפשי
רוצה לחלוק איתה רק רגע אחד של אושר אמיתי.

בחלוק משי ורוד היא מסתובבת על צד שמאל
מולה קיר לבן
אוכל אותה בנקודות...נקודות אל תוך הריק שבו.

מסתכלת בה שעות...
עיניים כחולות שואלות אותי? אוחזות בי?

כמה עצוב לחיות בתוך קופסא משלי
כמה לבן להיות בתוך חלוק ורוד
כמה לבן!







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
העולם הוא כמו
פסנתר-
עגול, מסתובב על
צירו, ומאכלס
מליארדי אנשים.








או שזה רק אצלי
ככה?


תרומה לבמה




בבמה מאז 3/5/05 20:21
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נועה כביה

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה