פרידה אחרונה
מההיסטריה האישית שלי ומכל
החרדות, הבכיות, ההתקשרויות, הדאגות, התשוקות, הכמיהות
והחלומות
שאולי...
צל
של
חיוך
מפסיק את הגלגל הענק הזה, מעגל חיי
והזכרונות לא ירדפו אותי יותר
אני נפרדת היום
ודי.
זה שיר שנכתב ביום אחד, שנת 2002, יום פתיחת הלימודים - וזה
מה שכתבתי אז- בהמשך לשיר:
ככה סתם פתאום ראיתי אותו באוניברסיטה - הוא עמד לידי בתור של
אגודת הסטודנטים בהפנינג של פתיחת שנת הלימודים. הוא נראה לא
משהו. וזה לא עשה לי כלום לראות אותו. סוף כל סוף, אחרי כל
כך הרבה שנים (ארבע? חמש?). נורא התחשק לי להגיד לו שאני לא
מבינה על מה ולמה הוא שבר לי את הלב, אבל לא אמרתי. רק פטפטתי
כמה פטפוטים, עדכנתי כמה עדכונים והלכתי. זה לא חשוב יותר.
ואני ממשיכה הלאה. סוף כל סוף ממשיכה הלאה. וביומולדת שלו- אני
לא אתקשר יותר. הייתי צריכה closure, וקיבלתי. תודה. |
