אני הולכת,
פוסעת בשביל הגיהנום
שביל הגורל.
ערפילים סביבי
אור נשמתי מאיר לי את דרכי.
בידיי החרב,
כסופה היא שקטה לוהטת מעוצמה.
זוהי חרב אלוהיי.
היא מושטת קדימה מוכנה להרוג.
את הטיפשות שאורבת
מבקשת לה מסתור.
אחרוץ את דינה
אותיר אותה מדממת
אבתר את קיומה.
את מוחי היא מבקשת
בגופי היא מתקיימת.
טיפשות ארורה
עוד אחרוץ את דינך,
עוד אהרוג אותך ברצח,
עוד אנקז את דמך.
גופי הוא לא אני
גופי הוא רק מקלט
מחיים קודמים שעברתי
שבהם הפסדתי במשחק
ונשמתי היא אני
ונשמתי היא מתחזקת
תפורר הכול לרסיסים
כי את אלוהיי היא מבקשת.
יתחננו הארורים
כל אוהבי בשר ודם
המתענגים על נשמותנו
יבוא דינם בקץ הזמן
יבוא דינם במהרה
ונשמותנו החיות
יחיו חיי טוהר
חיי שימחה |
