תוגה ופריחה

המלנכוליה המתוקה מתפשטת מהחזה,
טעמה החמוץ כמו לימון על קליפתו הצהובה.
סיפוק וריחוק עטופים בדמעה,
ענן גשם המביא עמו את הטוהר.

לכתלים אוזני אבן,
לתוגה אוזני לבד.

ספקנות, יצירתיות וחשד,
סיבה מניע ומטרה,
העולם הוא האוייב,
הפנים הוא החמלה.

לחרבות להבי מתכת,
לעצב להבי קטיפה.

היא החמלה וההשלמה,
התגמול והסיבה.
טעמה החמוץ הוא הסם,
בעוד שחמימותה היא הדלת
שנטרקת בפניהם של הלבבות,
העומדים ודופקים על חומתה האפורה.

לכלא סורגי ברזל,
לדיכאון סורגי נייר ודיו.