מוקדש לילדת אור ירח אחת, שהראתה לי את האור, ואחר כך את
החושך.
יושב בחדר אפל וקודר
מכבה בדמעותיי הזורמות את הנר
משחק מחבואים עם מר מציאות
מנסה לבכות ולא מצליח למות
נזכר בימים של מריבות ושקרים
מה שהייתי נותן בשביל להחזירם לחיים
עדיפה התעלמות מעולם של בדידות
עדיפה השתיקה על לבד במיטה
כי כשהיית לידי כל שקר אכזר נראה אמת נהדרת
גם כשניצלת אותי נראית מאוהבת
אבל על מי אני עובד, מעולם לא אהבת
זו רק אשליה, שליוותה כל מבט
איך הייתי קונה את אותן אשליות
רק להיות לידך נתן לי סיבה לחיות
אבל עכשיו אני מתעורר לתוך המציאות הכואבת
וחושב על ההוא שאתו את בטח שוכבת
זה כל מה שזה היה בשבילך, משחק אחד גדול
ואני שיחקתי בכיף, נהניתי לסבול
אבל על מי אני עובד, לא שיחקתי בכלל
זו את ששיחקת בלבי שנבל
את ידעת איך הרגשתי, וניצלת זאת לטובתך
את האהבה המדומה הפכת למלאכתך
ועכשיו אני מחפש לי פינות בגינה עגולה
גינת לבי שהפכה לשממה
אבל על מי אני עובד, היא כבר בחיים לא תחזור
לא אראה שוב את החיוך שהפילני לבור
וכבר לא תשוב האהבה שהחסירה מהלב פעימה
אי אפשר לחזור למה שמעולם לא היה
"הגזמתי קצת עם המקטרת",
ילד סינתטי |
