מעברו השני של הקו
אני שומעת את נשימותיך.
ונשימותיי שלי הן כה קצרות
עד שאני נאלצת לקחת אויר
עמוק אל תוך הריאות.
האויר שאני לוקחת
הוא לא שלי,
כי הקול שאתה אמור לשמוע
מעבר לקו
הוא שלה.
את האויר שלה,
את הנשימה,
את הנשמה,
אותך
אני לוקחת.

מעברו השני של הקו
אתה שומע את נשימותיי.
כה קצרות
ומדי פעם אחת ארוכה.
וכשזה קורה,
לאורכו של הקו
נמתחת בינינו שתיקה.
אתה לא אומר בפה מלא
את מי תרצה לנשום מקרוב.
אני לא שואלת,
לא רוצה שתענה לי.
הן תענה את מה שנכון לענות,
ולא את מה שאמרו לי
כל מילותיך, שתיקותיך ונשימותיך.
תענה -
ותיקח לי את כל האויר.
אז אני לא שואלת,
ובינתיים נושמת
מעברו השני של הטלפון שלך,
לוקחת אויר של אחרת.