את הסתיו אפשר כבר להרגיש. בבוקר חם ובלילה קריר. אי שם בארץ
אפשר כבר אפשר למצוא ימי אור מוצלים בעננים אפורים. לא כאלה של
גשם, אלא כאלה שרק מזהירים אותנו מפניו. הסתיו יביא איתו את
החורף, הגשמים והרוחות ושוב כמו בכל שנה הארץ תישטף. עוד שנה
תיסגר ותיפתח שנה חדשה, מעגל חדש, ספק טוב יותר ספק פחות, מי
יודע?
החורף תמיד מביא איתו געגועים. אולי הגעגועים יעלו שוב להוא
שהיה, ולהוא שהיה לפני ההוא ואולי לזה שעכשיו. בחורף תמיד
חייבים להרגיש אהבה כי הבדידות כל כך חזקה שמרוב בדידות כבר
מרגישים אהבה. גם לזה אנשים צריכים סימן, אך את זה מרגישים רק
באמצע העונה.
כשהגשם יורד וממש קר ואת מתחת לשמיכת פוך חמימה, אולי מחבקת,
אולי מחובקת, ספק אם בכלל. וחם, חם מאוד כי שוב מרגישים אהבה,
וספק אם בכלל אבל לא ספק בהרגשה.
פעם בקיץ, כשהוא רק התחיל, ביקשתי שיישאר הרבה, שלא יילך מהר.
שיתן לי לחייך, להיות מאושרת. שייתן לי להנות מהנוף שלו,
מהחום, שפשוט ייתן... אני כבר אקח.
אבל הוא הלך בכל זאת, למרות בקשתי, ואת הסתיו כבר אפשר להרגיש.