אריק לייב / אור לבן |
מביט אל על גבוה לשמיים
קשת בשחור לבן
ואפור הוא הענן
כמו חיי.
נוגע בפנים לא מרגיש דבר
חושב על האתמול נזכר בעבר
העיניים מתמלאות
ויורדות שוב הדמעות
של הלילה.
אולי יהיה נכון לעזוב
לא יכול יותר לחשוב
לא מוצא לי מנוחה
רק כואב את לכתך.
כמו שלכת הכל בי נושר
והלב נשבר לאט מתפורר
הזמן כמו נעצר
העצב בי נשאר
לא עוזב.
מאבד כיוון אין לי התחלה
אוזל הכוח הדרך לא קלה
ארוכים הלילות
לא נותרו מקומות
בלי זיכרון.
אולי יהיה נכון לעזוב
לא יכול יותר לחשוב
לא מוצא לי מנוחה
רק כואב את לכתך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|