רועי ברדה / כשאשב מול הירח |
אזכר באותם לילות.
שנהגנו לשוחח,
על הריגושים והחוויות.
שעברו על שנינו,
שעברו ונגמרו.
שכבר לא יחזרו אלינו,
כי הזמנים השתנו.
כשאשב מול הירח,
אבכה כמו תינוק.
שאבד לי המפתח,
ללבך שעכשיו רחוק.
כשעזבת לקחת לי את הלב,
אך עדיין אני מרגיש.
כל-כך, כל-כך כואב,
והירח את דמעותיי מדגיש,
כי לבך אותי עכשיו עוזב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|