רנן ביתן / רועי |
מביט בין סורגי גופו
ומבקש לצרוח
לצרוח עצמו החוצה
אל העולם, אל הרוח, אל הים
אל האדמה.
סורגים מברזל נוקשים ועקשנים
אני רוצה לשיר, רוצה לכתוב, לצייר
לספר...
נפשי כה חופשייה
אך גופי כולא אותי בעקשות מתמדת
לא מוכן שאתפרץ החוצה
הוא דואג
הוא לא מקשיב
רוצה שיישב בשקט והוא רוקד
רוצה שידבר אך הוא מגמגם
רוצה שיכוון מבט אך הוא בוהה
רוצה שילטף, והוא מכה
ואני...
אני רואה, אני שומע, אני מרגיש
ולי כל-כך כואב
והוא צוחק
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|