יואב אפטוביצר / שמיים בוערים |
חבוק בחבק הצוואר
כמו מובל בשלשלאות
ומיקצב הכמיהה למולדת מותך בעורקי,
ביקוד החמה, בדבקת הדרכים המאובקת.
הן תנגשי בי, אך לא תגשי אלי
ומבטינו לא נפגשו.
אל בלהת השמש השוקעת,
בסערת ענני כתום,
עיני נשואות.
להתיך כבלינו בטרם ערב
בשלהבות השמיים.
לרקוע את שאיפותינו העזות
ברקיע השמים הבוערים
בטרם ליל,
בטרם שקעה שמשנו,
ובאה אל עמיה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|