בהתחלה לא האמנתי כשאמרו לי... "שרון מת" אני בכלל לא הבנתי על
מי מדובר כי לשרון אני קוראת, סליחה, אני מתכוונת, קראתי שישי,
וחוץ מזה, אני הייתי שם כשקרה המקרה, הייתי בטוחה שהוא יצא
מזה!!! הרופא הבטיח, טוב, הוא לא הבטיח אבל הוא אמר שרוב
הסיכויים שהוא יצא מזה!!! אוי שרון אני כ"כ מתגעגעת אליו! זה
כ"כ מוזר לי שהוא לא בא לאסוף אותי מהבית כדי שנלך ביחד לבי"ס,
אני מתגעגעת אליו כמו מטורפת! מתגעגעת לכולו! לצחוק שלו,
לעיינים הכחולות שלו, לאינספור נמשים שעל פניו, לשיערו
הג'ינג'י, לצחוק המתגלגל, לבדיחות שלו, לשפתיים שלו, לגוף שלו,
לנשיקה החמה, המתוקה אני מתגעגעת אליו מאוד! לא ידעתי מה לעשות
עם עצמי כשאמרו לי שהוא נפטר בביה"ח... הייתי בטוחה שהוא יצא
מזה, הייתי בטוחה שהדקירה הזאת לא הגיע לו ללב... אני לא יודעת
מה לעשות עם עצמי! אני כל הזמן מסתכלת למקום שלו בכיתה, בשורה
האמצעית בטור הרביעי ליד החלון. עכשיו אני נזכרת בכל הדברים
שעשינו, במריבות ובדברים האחרים, המריבות הקטנות האלה, כמו זאת
שהייתה בתחילת השנה, המריבה על מקום הישיבה, הוא ישב ליד גלי,
ואני קינאתי מאוד, ואמרתי לו שאני רוצה שהוא ישב לידי, אבל הוא
אמר שגלי עוזרת לו מאוד... ואנחנו כמעט נפרדו בגלל זה, טיפשה
שכמוני, אבל הוא סלח לי על זה... הוא תמיד ידע לסלוח! עכשיו
אני מצטערת שלא עשינו את כל מה שרצינו לעשות, אני מתכוונת
שעשינו, אבל לא הכל, רק את הדברים שהיו בראש הרשימה, חבל... מה
לא הייתי עושה עכשיו כדי לבלות איתו עוד שבוע... אבל בנתיים,
אני לא דואגת לזה, זה יגיע אח"כ, בנתיים הדבר היחיד שאני חושבת
עליו זה גל... גל!!! אני שונאת אותו, ואני לא אסלח לו בחיים!
בגלל סיגריה מפגרת צריך לעשות את זה?!?! כבר עברה שנה אחרי
המקרה ואני עדיין לא מצליחה לישון בלילה! אני רואה שוב ושוב את
זה מול העיינים, את הסכין הקרה... נוראי. אני עדיין לא מבינה
למה! למה דווקא את שרון? הוא לא יכל לקחת אותי? למה הוא היה
חייב לקחת את שרון? למה דווקא את הילד הזה?! את הנשמה הטהורה
הזאת, שכל מה שהוא עשה זה לצאת איתי למועדון! זה היה לי ברור
שלא היינו צריכים לעשן שם, זה היה לי ברור שמשהו לא טוב יצא
מזה, אבל למה אני טיפשה?! אם אני הייתי אומרת משהו, אולי שרון
היה איתי עכשיו... זה הכל בגללי! הכל בגללי, אם אני הייתי
אומרת לשרון, הוא בטח היה איתי עכשיו... והכל בגלל גל, אני שוב
נזכרת בסכין הקרה, הסכין שהוא נושא איתו לכל מקום. אני זוכרת
איך הסכין הקרה נשלפה מהכיס של גל וננעצה בבטן של שרון, כואב
להזכר... כואב מידי. אם הייתי יודעת שהסיגריה הזאת באה על
חשבון חייו של שרון הייתי נותנת לגל את הסיגריה הזאת! הוא
עכשיו במעצר בית, הלכתי אליו, לא יודעת למה... אמא שלו הכניסה
אותי, הסתכלתי אליו הוא ראה בעיניים שלי ששאלתי אותו "למה?!"
אבל הוא לא ענה, הוא רק השפיל מבט. ברחתי משם. ברחתי כל עוד
רוחי בי. זאת הייתה שטות לבקר אותו. הכל קרה בגללו. אם שרון לא
היה אומר לו "גל אין לנו סיגריות, אנחנו לא יכולים לתת לך,
תאמין לנו שהיינו נותנים לך!" אז גל לא היה דוקר את שרון בבטן.
ואז שרון, שרון שלי, היה יכול להיות עכשיו איתי...


נכתב ב-9.1.05