יושבת בחוף באמצע החורף,
מרגישה את הקור שנושף לי בעורף.
רוצה להרגיש, להבין ולדעת! איך הרגשת בעצמך,
איך עברת את הכל בלי 4 שכבות שיגנו עליך,
איך עברת את הכל כשרק ער מכסה את עצמותיך?!
שרד את הכל לבד, בלי איש שישמור...
והכל בזכות אותה התקווה שכשתחזרי הכל אליך יחזור.
ואז כשהגעת הביתה שוב, אחרי המלחמה, לא הייתה אמא, אבא או אף
אחד בסביבה והתקווה עוד נשארה!
החלטת לעלות לארץ ופה להקים משפחה, מה שעשית בהצלחה.
עכשיו את לא פה יותר, את למעלה בשמיים.
סבתא, לעולם לא אשכח אותך, גם אם אני לא יראה אותך יותר
בעיניים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.