ב-15 בדצמבר, היא היתה צריכה להיות בת ח"י שנים - אך היא לא
הספיקה להגיע למנין שנים זה.
התערוכה שבה ביקרתי הפעם היתה שונה. זו היתה תערוכת ציוריה של
נערה צעירה, מופנמת ורגישה, שמתה שלושה חודשים לפני שמלאו לה
שמונה עשרה שנה.
אורית ישראלי היתה ילדה שקטה ורצינית. בשנים האחרונות התענינה
בעיקר בציור ובאומנות, מספרת עליה אמה, רמיה ישראלי. היא היתה
ילדה חרוצה, שהחלה כבר בגיל 12 לעבוד בחופשות, אם במעבדה
בפקולטה לחקלאות שברחובות, או בהדרכה בקיטנה, ואם בנקיון
מדרגות. היא היתה עצמאית, כאשר נסעה להולנד בפעם השניה (פעם
ראשונה נסעה במסגרת בימת הנוער של רחובות,ר.י.) וזה היה מכספים
שחסכה בעבודתה.
באוקטובר 84, בתחילת כיתה י"ב בביה"ס "קציר" ברחובות, החלו
הפרעות בראייתה של אורית. בדיקות מיידיות גילו עיוות מלידה של
כלי דם במוח, שגרמו להצטברות נוזלים בו, ואלו גרמו ללקויים
בראייה, עד להפרעות אלו לא נתגלה העיוות.
לאחר שבוע של בדיקות (בביה"ח תל השומר.ר.י.) הושתלה בגולגולתה
של אורית צינורית לניקוז הנוזלים, וכעבור שבוע נוסף שבה אורית
ללימודים. אורית הספיקה לסיים את כיתה י"ב עם תעודת בגרות.
צילומי הבדיקות נשלחו לרופא מומחה בארה"ב שהסכים לקבל אותה
לטפולים. התור שנקבע לה היה לחודש יולי 85 לפי בקשתה,(למרות
הסיכון שבדחייה,ר.י.)כדי שתוכל לסיים את בחינות הבגרות.
באמצע יולי 85 נסעה אורית עם הוריה לארה"ב .
הטיפול הראשון עבר בהצלחה, אך בזמן הטיפול השני, חמישה ימים
מאוחר יותר בעקבות תקלה בטיפול לקתה אורית בשטף דם במוח,
ואיבדה את הכרתה. שבועיים וחצי היתה אורית מחוסרת הכרה והוחזקה
בחיים באופן מלאכותי. לאט -לאט החלה להתאושש ולאחר שבועיים
נוספים נותקה ממכשיר ההנשמה :"בשבילי לראותה אוכלת, כותבת את
שמות הסובבים אותה - היה משהו" אומרת האם. "לא האמנתי שהיא תצא
מזה".
בטיסה בחזרה לארץ ליווה אותה רופא מתל השומר, שטיפל בה בזמנו
בארץ והיא אושפזה בבית החולים תל-השומר, שם הספיקה להיות שלושה
ימים. עקב צינורית שהוחדרה לה לקנה הנשימה, לא יכלה לדבר, אך
הבינה מה קורה סביבה, והכירה את אלו שבאו לבקרה.
(אחת מחברותיה הטובות באה לבקרה ואורית לקחה את ידה ונתנה לה
נשיקה. ר.י.)
שלושה ימים לאחר שובה , בערב ראש השנה תשמ"ו נפטרה באופן
פתאומי, משטף דם במוח.
ציור למדה אורית בסדנה לאומנות שב"גלריית רחובות" אצל הציירת
חנה שאולוב. בעלת הגלריה והסדנה הגב' דבורה ברושי, ערכה ביקור
תנחומים אצל המשפחה. היא מספרת שנדהמה לראות את כמות הציורים
שאורית השאירה אחריה. כאשר חברתה של אורית, העלתה את הרעיון
לערוך תערוכה לזכרה - הסכימה מייד. במשך יומיים מיינה דבורה את
הציורים, ערכה, מיסגרה, ותלתה. "הייתי עומדת מאחוריה כאשר
הייתה מציירת" היא נזכרת "הייתי חשה את הרגישות שבה ואת הכשרון
הטמון מאחורי רגישות זאת".
ב-7 בדצמבר , שמונה ימים של חנוכה ביום הולדתה של אורית ,
נפתחה התערוכה.
רישומי עפרון נאיבים של נערה משנת 83, התפתחות יפה וקפיצה
קדימה בעבודות משנת 84' ו-85': ציור אקריליק של נערה יושבת
(חברתה אפרת לפיד. ר.י.) אותו הגישה כעבודת גמר(היא למדה במגמת
אומנות בביה"ס) מראה כתמי צבע נועזים - כתום, כחול, ורוד, ירוק
- שהונחו בצורה בוטחת האחד ליד השני. בציור ניכרת רגישות
צבעונית וכוח. ציור של שמיכה מקופלת ובננות שוב מגלה רגישות
צבעונית טובה.
רבים מחבריה של אורית ביקרו בתערוכה. אורית נהגה לצייר רבים
מהם, אחת מחברותיה באה לבושה במעיל שאותו לבשה כאשר ציירה אותה
אורית (זה היה מקרי בהחלט. ר.י.) פורטרט עצמי של אורית, רשום
בעפרונות צבעוניים, בוגר ומביע סבל מאופק, כי אורית כבר ידעה
על מחלתה.
בימת הנוער העירונית, שבה אורית היתה חברה, העלתה באחרונה הצגה
חדשה "מוצאי שבת" המוקדשת לזכרה. כספים שנותרו בקרן שהוקמה
למימון נסיעתה של אורית והוריה לטיפול בארה"ב, נתרמו בחלקם
הגדול למחלקה הנוירוכרורגית ב"תל-השומר" , ובחלקם לבימת הנוער,
ברחובות.   ת.נ.צ.ב.ה.

הרשימה נכתבה בדצמבר 1985.
(פרסום הרשימה אושר ע"י הגברת ורדה טלמור, כותבת המאמר, ומנהל
מערכת העיתון "במקום", מר רוני ברזילי).