חומה, בפניי ניצבת כאין תקווה.
ובמחשבה על פסיעה
שייעודה במוצא,
צצה שאלה.
לשם מה יקיצתי מלווה בתלונה
מה לי כה נורא.
כי עם כישלון מציאת רע במילוני
והבנה ששביל חייו הוא של שכני,
ייאושים ותסכולים, מתפוגגים אט אט במבוכה,
אחד אחר השני.
וזו, אשר מטיפים על מלאותה,
בהיר כשמש מוסרה,
ומטרם היציאה אכן עומקה הוא עיקרה.

נחשול ים, גועש בדרכו לניפוץ עתידי המושלם.
ובמחשבה על צלילה
שייעודה בשלווה,
צצה שאלה,
לשם מה יומי נחתם בקנאה
מה לי כה נורא
כי אם חסרונו של מזל אינו בי מכיר
ואת רון רעי חפץ הוא להחוויר,
את כעסיי הטמונים
בכלימה, וכאות של הבנה,
עלי להפקיר.
וזה, אשר נראה כמעונן חלקית,
יהיה שטוף שמש חוזים בתחזית.
ומטרם אחיזת הנשימה, אמתין בסבלנות להפוגה.

החומה עומדת איתנה, והיא אינה אותי רודפת
המפלט משמעותו קטנה
כי כל בעיה כגל הים גם היא חולפת.
אין בליבי מקום לתלונה
אך ישנו מחסום של הבנה.
הבנה של יום קודר
הבנה של כוס ריקה.