פגשתי אותה בפינת הרחובות הרצל ובנימין, היא פשוט עמדה שם
וחייכה אליי. התקרבתי אליה ושאלתי אותה למה היא צוחקת, היא
אמרה לי שהיא ראתה אותי כשהקולה נשפכה לי על החולצה. אמרתי לה
שזה קורה לי הרבה פעמים, "אני כבר התרגלתי להיות דביק מקולה".
שמתי לב פתאום שהיא לבד, שאלתי אותה אם היא עושה משהו עכשיו,
והיא אמרה לי שלא וחייכה אליי. הזמנתי אותה לפיצה ולקולה, והיא
כמובן חייכה אליי ונענתה בחיוב. אמרתי לה שאני אף פעם לא ממש
מזמין בחורות סתם ככה לשתות, "אני פשוט לא עושה את זה", אמרתי
לה. היא אמרה לי שהיא אף פעם לא הולכת סתם ככה עם בחורים
שמזמינים אותה, "אני פשוט לא ככה", היא אמרה. כשהלכנו לפיצריה
פתאום נזכרתי שאני אפילו לא יודע איך קוראים לה. "אני דניאל",
אמרתי לה. "מיכל", היא אמרה.
"איך את אוהבת את זה?", אמרתי לה. "אוהבת מה?", היא אמרה.
"את הפיצה",אמרתי. "אהה הפיצה", היא אמרה וחייכה, "זיתים
ירוקים והרבה גבינה". "כמוני", אמרתי לה. הזמנתי לנו פיצות
וקולות, וישבנו לאכול.
היא סיפרה לי שהיא לומדת בחטיבה המקבילה לשלי. "אף פעם לא
ראיתי אותך", אמרתי לה. "האמת היא, שאני ראיתי אותך, אני זוכרת
אותך עוד מכתה ז', לא יודעת למה, יש לך פרצוף מוכר שכזה", היא
אמרה והסמיקה. סיפרתי לה שאני הולך לנוער העובד והלומד,
ושבקרוב אני הולך לקורס מדריכים וששנה הבאה אני הולך להדריך.
"כן, ראיתי אותך כמה פעמים ברחוב עם חולצה של הנוער העובד
והלומד. אני הולכת לצופים". ובאופן מאוד מפתיע, זה לא הפריע
לי, לרוב אני פשוט לא מסתדר עם אנשים מהצופים, וכמו שזה נראה
גם לה זה לא ממש הפריע שאני בנוער העובד והלומד.
סיפרתי לה קצת על המשפחה שלי, והיא סיפרה לי על שלה. הכל פשוט
זרם, נפגשנו במקרה והכל הלך חלק. המשכנו קצת לדבר על כל מיני
נושאים ומצאנו המון תחומים משותפים. ברגע מסוים של השיחה היא
סיפרה לי שמכתה ז' היא ניסתה לדבר איתי ולא היה לה אומץ (היא
הסמיקה), ופתאום נזכרתי שראיתי אותה ליד כמה אנשים שאני מכיר,
תמיד היא הייתה שם ואף פעם לא דיברה.
פתאום שמתי לב שעברו כבר שעתיים ושעכשיו כבר חמש וחצי אחר
הצהריים, ואני חייב להיות בקן, והיא אמורה ללכת לפעולה בשבט.
יצאנו מהפיצריה ושאלתי אותה אם אני אפגוש אותה מתישהו, היא
נתנתה לי את מספר הפלאפון שלה ואני נתתי לה את שלי. היא נתנה
לי חיבוק ונישקה אותי בלחי ואז הלכה.

בעצם כל הסיפור הזה דיי הזוי, כי אף פעם דברים לא באמת הולכים
כל כך חלק, אני שמח שהייתם שותפים לאופוריה שלי ושל עצמכם.
יום נעים.