לו רק ידעת
עד כמה חשקתי
לאהוב אותך.
ובאם הותר לי
מי תהום ממחשכיהם
הייתי מניפה אל מעל בשאון גועש.
זוג עיני המנבאות
במחשבות
והן סוגדות דמות כיסופיך
זוג שפתי מלחשות
לך
דברי הלל.
לו רק ידעת
עד כמה
פילל ליבי למלוא הרגש
ועד כמה
הומה גופי
לטעום הבלי גופך.
ואם יכולתי,
אם הותר לי,
עצמי הייתי מחרבת,
צלם אנושות שלי
על קורבן ליבך
הייתי מקריבה.
לו רק ידעת,
ותדע,
אך לא כפי שנכונת,
והדמעות בי
מציפות
עוורון חושים סוער.
היה שלי,
אפשר אך לי
לטעת שם כל שהנני
אחרת מה בי
אנוכי
כלום לב אחד
בוער.