אני שוכבת לי על הספסל ומסתכלת על השמים. הם קצת שחורים וקצת
ורודים, ורוד כזה של עננים. עוצמת עיניים ומתחילה לחשוב...
אני מתעוררת, פתאום האישה שלידי מתחילה לעוות את פניה במין
צורה כזאת של עוד שנייה אני מקיאה אז תזוזי, ואני זזה כי המכנס
חדש. קניתי אותו אתמול במיוחד ליום המיוחד הזה. יש להם פטנט
כזה של כיסים פנימיים וסודיים שדרכם אי אפשר לגנוב ממך כלום.
הקברניט מודיע שעוד כמה דקות נוחתים ואני מתרגשת. אני מתרגשת
כי אני יודעת שעכשיו הכל מתחיל. אני סיימתי צבא, יצאתי מעזה
לפני הרבה אחרים, עבדתי והרווחתי כסף, קניתי מכנס חדש ועליתי
על מטוס. אז עכשיו הכל צריך להתחיל כי את כל השאר כבר עשיתי.
אז הכל התחיל, נראה לי.
נראה לי שהכל התחיל כי אני מרגישה שהגיע הזמן וכי זה מה שאמא
אמרה. אמא אמרה שגם צריך לדעת להציב גבולות ולהיות המפקדת של
עצמי, להחליט לבד ולדעת מתי די ומתי לא כי אף אחד לא שומר עליי
שם. היא גם ביקשה שאתקשר כשאנחת ואכתוב לה כל יומיים מייל שלא
תדאג. אז הבטחתי כי אני אוהבת את אמא שלי ואני לא מוכנה שתדאג
לי. שהאולקוס לא יבוא בגללי, שלא בגללי היא לא תישן בשקט.
נראה לי שהכל התחיל כי פתאום אני מרגישה לבד ממש, לבד כמו שלא
הייתי מעולם, אני מדברת ואף אחד לא מבין, מנסה לסמן בידיים
ואנשים שואלים אותי אם לקחת אותי לבית חולים, אני מנסה להסביר
שאני חדשה פה ואני מחפשת להכיר אנשים חדשים ומקומות חדשים כי
זה מה שאני אמורה לעשות, זה מה שאמרו לי שיהיה כשהכל יתחיל.
הם לא מבינים אותי ואני מתוסכלת כי אני לא מצליחה להתחיל.
האנשים החדשים שהייתי אמורה לפגוש, המקומות החדשים שהייתי
אמורה לראות והחוויות המרגשות שהייתי אמורה לחוות, כל אלו בכלל
לא כיפים ונחמדים. אני לבד ורוצה הביתה ולא מבינה בכלל מה הקטע
של הטיול הזה ומה היה אמור בדיוק להתחיל עכשיו. אני לא מבינה
על מה כולם דיברו כשאמרו לי שהכל מתחיל.
אני את שלי מיציתי. אני הולכת הביתה.
מרחוק אני שומעת שקוראים לי ואני מתרגשת כי זה קול מוכר. זה
עוזי המפקד והוא רוצה שאני אכתוב לו דו"ח. כי מחר הולכים הביתה
ואני צריכה להספיק את זה לפני כן.
נרגעתי, הבנתי שזה היה חלום רע ממש, אבל ממש, ושהכל עוד לא
התחיל והוא יתחיל עוד מעט כי עוד לא הגיע הזמן.
כשזה יהיה אמור להתחיל אני אהיה מוכנה ואפילו אהנה מזה המון.
בינתיים אני רק חולמת איך אני לא רוצה שזה יהיה. אולי כדי
ללמוד מטעויות בעתיד.
עכשיו אני מתחילה לכתוב דו"ח, כי צריך להתחיל מתישהו...